למה אנחנו מנסים להרוס את החיממים באור תת-אדום שלנו (לפני שאתם קונים אותם)
חשבו על חדר האמבטיה שלכם – זה כנראה המקום הקשה ביותר בבית להתקני אלקטרוניקה. לפעמים האוויר שם יבש לחלוטין, ולפעמים יש שם ענן עבה של אדים. השינויים התדירים האלה הם סיוט עבור הרכיבים האלקטרוניים.
אנחנו לא סומכים רק על כך שהמנורות שלנו יוכלו לעמוד בתנאים האלה. אנחנו מביאים אותן למעבדה ומנסים להרוס אותן באמצעות בדיקות של חשיפה לחום וללחות.
המאבק נגד הלחות
רוב החיממים האלה משתמשים בצינורות זכוכית קוורץ. זכוכית קוורץ מצוינת לשמירה על חום, אך הבעיה האמיתית נמצאת בחיבור בין האלקטרודות לזכוכית. זו הנקודה החלשה של המנורה.
אם החיבור הזה לא מושלם, אדי מים יכולים לחדור פנימה. ברגע שקצת לחות נוגעת בחוטי הטונגסטן… המנורה נהרסת.
כדי למנוע זאת, אנחנו מביאים את המנורות לחדרי מזג אוויר שמזכירים סאונה. אנחנו משנים את הלחות ואת הטמפרטורה כל הזמן. אם החיבור עומד להיהרס, אנחנו רוצים שזה יקרה במעבדה – ולא בזמן שהמנורה מותקנת בתקרה שלכם.
עקביים אחר הירידה בביצועים
הלחות לא גורמת רק להרס מיידי; היא גם פוגעת בחומרים הפנימיים של המנורה. אנחנו עוקבים קפדנית אחר דברים כמו זרימת החשמל וההתנגדות האלקטרית. אם יש קורוזיה בנקודות החיבור, ההתנגדות האלקטרית עולה. זה גורם לחימום יתר בקצוות המנורה, מה שעלול לגרום להרס המנורה או לכיבוי של המפסקים.
אנחנו ממשיכים לבדוק עד שאנחנו רואים ירידה בביצועים. אם ההספק של המנורה יורד אפילו במעט מהערכים המותרים, כל המנורות בסדרה נזרקות.
חום, קור ולחץ
כאשר מרכזים הרבה אנרגיה במנורה קטנה, היא נהיית חמה מאוד. החום גורם לחומרים להתרחב, וכאשר המנורה מתקררת, הם מצטמצמים. דמיינו שזה קורה בזמן שיש טיפות טל על הזכוכית – זה יוצר לחץ מכני עצום.
הדרך היחידה למנוע שהזכוכית תישבר היא לוודא שהחומרים מתרחבים ומצטמצמים באותו קצב. בדיקות הזקנה שלנו מוכיחות שהזכוכית יכולה לעמוד בעומסים האלה מבלי להישבר.
זו עבודה קשה, אך זו הדרך היחידה לוודא שהאור ימשיך לפעול.