למה מחממים לחוץ נהרסים בסופו של דבר (ואיך אנחנו מתקנים זאת)
מחממים לחוץ עוברים תנאי שימוש קשים. הרכיבים האינפרא-אדומים שלהם מתחממים מאוד, והם נמצאים תמיד בתוך גשם, רוח ולחות.
רוב האנשים חושבים שהרכיבים האלו הם אלו שנהרסים ראשונים. אבל למעשה, הבעיה האמיתית נמצאת בנקודה שבה החוטים מחוברים למארז המנורה. שם בדרך כלל נוצרות בעיות.
בעיית החיבורים
אם אתם קונים מחמם זול מחנויות גדולות, סביר שאתם מקבלים חומרי דבק פשוטים או רפידות גומי דקות. חומרים אלו אינם מיועדים לעמוד בחום הגבוה.
תחשבו על זה כמו אפיית עוגיות – המחמם נדלק וכבה שוב ושוב, והחום גורם לחומרי החיבור להישבר. כשנוצרת סדק קטן, הלחות חודרת פנימה, גורמת לחמצון, וכך המחמם נהרס.
כשאתם רואים שהמחמם נהרס בנקודת החיבור, זה אומר שחומרי החיבור לא עמדו בחום.
הדרך הנכונה לעשות זאת
אנחנו עושים זאת בצורה שונה. במקום להשתמש בחומרי דבק רגילים, אנחנו משתמשים בסיליקון באיכות גבוהה ובחומרים קרמיים. זה יוצר חיבור איטום בין הזכוכית למתכת. כך המים לא יכולים לחדור למעגל החשמלי.
ואנחנו לא עוצרים שם – גם החוטים עצמם חשובים. רוב החברות משתמשות בחוטי PVC, אך הם מתכווצים ונשרטים כשהם נחשפים לחום, מה שגורם לחוטי הנחושת להיחשף. אנחנו משתמשים בחוטי סיליקון מחוזקים בסיבי פייברגלס – הם לא נמסים, ויכולים לעמוד בחום.
עצה למתקינים
הבעיה היא שחומרי החיבור האלו חזקים מאוד, אך הם גם קשיחים יותר. אי אפשר למתוח או לכופף את החוטים באופן אגרסיבי כמו במקרה של חומרים זולים. אם יש לחץ יתר על החוטים, עלולה להיווצר שבר. ודאו שהצוות שלכם משאיר מעט מרווח בחוטים – כך החוטים יוכלו לנשום, ולא תהיה בעיה.
זו שינוי קטן, אך הוא יכול להבדיל בין מחמם שיחזיק מעמד רק עונה אחת, לבין מחמם שיחזיק מעמד שנים רבות בתנאי החורף.